מותו של בן זוג הוא אירוע משמעותי ומכאיב, אשר מלבד ההתמודדות הרגשית והמעשית, מציב בפני בן הזוג שנותר שאלות משפטיות מורכבות. זכות ירושה של בן זוג מוסדרת על פי חוק הירושה, תשכ”ה-1965, ומטרתה להגן על בן הזוג הנותר ולאפשר את המשך החיים בכבוד.
במקרים בהם לא נערכה צוואה, זכויות הירושה של בן זוג נקבעות בירושה על פי דין, בהתאם להוראות חוק הירושה.
מדריך זה ילווה אותך בכל נקודות המפתח הקשורות לירושה של בן זוג על פי דין: מההגדרות הבסיסיות, דרך התנאים לזכאות, ועד להיבטים המעשיים של תהליך מימוש הזכויות. למידע נוסף על הליך הגירושין בישראל, תוכל לקרוא במדריך המלא.
זכות ירושה של בן זוג היא זכות המוקנית בחוק הירושה ומעניקה לבן הזוג הנותר חלק מהעזבון של בן זוגו שנפטר. הזכות של בן זוג לקבל חלק מהעזבון מעוגנת בחוק הירושה, בכפוף לתנאים הקבועים בו. הזכות נועדה להגן על את בן הזוג הנותר ולאפשר את המשך החיים בכבוד, תוך שמירה על יציבות כלכלית ורציפות אורח החיים.
על פי דין, ירושה של בן זוג מורכבת ממספר יסודות מרכזיים:
זכויות ראשונות של בן זוג: יורש בן הזוג את המיטלטלין כולל מכונית נוסעים, כל עוד שייכים למשק הבית המשותף. מטרת הוראה זו להבטיח כי רכוש יומיומי החיוני להמשך החיים לא יילקח מבן הזוג.
חלק בעזבון: בנוסף, בן הזוג זכאי לקבל חלק מהעזבון, וגובה החלק תלוי אם למוריש נותרו קרובים נוספים. חלוקת העזבון נעשית על פי מדרג המקנה לבן הזוג מעמד מיוחד.
כאשר המוריש היה נשוי לבן זוגו שלוש שנים לפחות, והשניים התגוררו בדירה שהיא חלק מן העזבון, בן הזוג יקבל את חלקו של המוריש בדירה האמורה וכן שני שלישים מהעזבון שנותר. סעיף זה מבקש להבטיח קורת גג לשרוד ולהגן על זכויותיו בדיור.
נקודת המוצא הפרשנית היא חיזוק זכותו של בן הזוג לירושה על פי דין, במיוחד כשמדובר בהתנגשות עם יורשים מפרנטלה שנייה ושלישית. הרציונל ברור: במציאות של ימינו רוב הזוגות מקימים ומקיימים את ביתם במאמץ משותף. אין הצדקה שבן הזוג הנותר יתחלק בדירה עם גיסים וגיסות שלא תרמו ליצירת הנכסים.
לעיתים גם בני זוג שאינם נשואים זה לזה נחשבים כזכאים לירושה, בהתאם לפסיקה ולחוק, כלומר ייתכן שגם בני זוג שאינם נשואים זה לזה ייחשבו כזכאים לירושה במקרים מסוימים.
חוק הירושה אינו מגדיר מה היא "דירה", ועל כן פרשנות מונח זה צריכה להיעשות באופן שתגשים את תכלית החוק. באשר למטרת הוראת סעיף 11(א)(2) לחוק, נאמר לא אחת, כי היא באה להיטיב עם בן הזוג הנותר בחיים ולאפשר לו להמשיך בשגרת חייו על פי דפוסי החיים שהיו קיימים ערב מותו של המוריש, כדי למנוע ממנו אי-נוחות והטרדות.
חוק הירושה רואה בבן זוג – אדם שהיה נשוי למוריש במותו – כזכאי. לאור ההבחנה שנעשתה בחוק הירושה בין בני זוג (סעיף 11) לבין ידועים בציבור שאינם נשואים (סעיף 55), הפסיקה פירשה את המונח “בן זוג” המופיע בסעיף 11 לחוק הירושה כמי שהיה נשוי למוריש בשעת מותו.
זכויות הירושה והקניין חלות על שני בני הזוג, בהתאם למעמדם המשפטי.
ידועים בציבור שעומדים בתנאים המפורטים בסעיף 55 לחוק זכאים לירושה של בן זוג בדומה לבני זוג נשואים בענייני ירושה. חשוב להבהיר כי:
בנוסף, גם בני זוג במשק בית משותף אך אינם נשואים עשויים להיות זכאים לירושה, בהתאם לסעיף 55 לחוק.
סעיף 55 לחוק הירושה
בן הזוג זכאי למשק הבית המשותף ונוטל את המיטלטלין בהתאם להוראות החוק
חיים אינטימיים המושתתים על חיבה ואהבה
מסירות ונאמנות הדדית
קשירת גורל משותף
לא מספיק סידור טכני או כלכלי בלבד
נדרש ניהול משותף כפועל יוצא מחיי המשפחה
כנהוג ומקובל בין בני זוג הדבקים אחד בשני
שני היסודות חייבים להתקיים יחד כדי לעמוד בהגדרה החוקית
