משמורת משותפת או משמורת ילדים או אולי אחריות הורית שוויונית?!
בשנים האחרונות, ניכר שינוי משמעותי בשיח המשפטי והחברתי בישראל בנוגע להסדרת היחסים בין הורים לילדיהם בהליכי גירושין. המושג "
משמורת משותפת" או משמורת ילדים, שהיו נפוצים ומוכרים בעבר פינו את מקומם למושגים חדשים יותר: "אחריות הורית" ו"
חלוקת זמני שהות". שינוי זה אינו רק עניין של טרמינולוגיה, אלא מהווה תפיסה חדשה שמטרתה להפחית את הקונפליקט בין בני זוג המתגרשים, ולשים דגש מרכזי על טובת הילד ועל החשיבות של מעורבות שני ההורים בחייו, גם לאחר קבלת ההחלטה על הגירושין.
מטרת השינוי היא ליצור מציאות בה שני ההורים ממשיכים למלא תפקיד פעיל ומשמעותי בחיי ילדיהם, תוך שיתוף פעולה ותיאום ביניהם. הגישה החדשה מעודדת את ההורים להתמקד בצרכים של הילד, ולא במאבקי כוח או רגשות טינה. היא שואפת להבטיח שהילד ימשיך ליהנות מקשר יציב ואוהב עם שני הוריו, גם כאשר הם אינם חיים יחד עוד.
מאמר זה יבחן את המשמעות של המושגים החדשים הללו, וידון בהשפעה החשובה שיש להם על הקטינים החיים בצל הליכי הגירושין של הוריהם. ננסה להבין מהו הרקע לשינוי, מהי אחריות הורית משותפת, וכיצד חלוקת זמני שהות שונה ממשמורת.
מהו הרקע לשינוי?
השינוי המשמעותי בגישה המשפטית והחברתית בישראל בנוגע להסדרת יחסי הורים וילדים בהליכי גירושין אינו מקרי, אלא תוצאה של התפתחות מחשבתית ושינויים חברתיים שהתרחשו במהלך השנים. נקודת מפנה חשובה הייתה פסק דין תקדימי שניתן בבית המשפט המחוזי בתאריך 18.05.2021 (עמ"ש 13008-02-21). בפסק דין זה, הכיר בית המשפט המחוזי בצורך המהותי לחדול מהשימוש במושג "משמורת", ולעבור לשימוש במושגים של אחריות הורית וחלוקת זמני שהות.
במילים אחרות, בית המשפט קבע כי במקום להיאבק על "משמורת", יש לעודד את ההורים לשתף פעולה במסגרת "
אחריות הורית משותפת". בית המשפט הדגיש כי השיח המשפטי צריך להתמקד בטובת הילד ובאחריות שני ההורים לקשר בריא ורציף עם ילדיהם המשותפים, וזאת מבלי שלהורה כזה או אחר תהיה תחושת "בעלות" על הקטינים.
ההבנה שהמאבק על משמורת פוגע בילדים הייתה גורם מרכזי לשינוי. המושג "משמורת" יצר תחושה של תחרות בין ההורים, והוביל לעיתים קרובות למאבקים משפטיים ממושכים ויקרים, שהשפיעו לרעה על הילדים. הגישה החדשה, לעומת זאת, שמה את טובת הילד במרכז, ומעודדת את ההורים להתמקד בשיתוף פעולה ובקבלת החלטות משותפות, תוך התחשבות בצרכים של הילד.
בנוסף, השינוי משקף את ההכרה בחשיבות של מעורבות שני ההורים בחיי הילד, גם לאחר הגירושין. מחקרים רבים מצביעים על כך שילדים גדלים בצורה הטובה ביותר כאשר הם מקבלים תמיכה ואהבה משני הוריהם. לכן, הגישה החדשה שואפת להבטיח ששני ההורים ימשיכו למלא תפקיד פעיל בחיי הילד, תוך שמירה על קשר יציב ומשמעותי.
המעבר לאחריות הורית משותפת ולחלוקת זמני שהות נועד ליצור מציאות בה שני ההורים מרגישים אחראים ומעורבים בחיי ילדיהם, תוך הפחתת הקונפליקטים והמאבקים ביניהם. השינוי משקף את ההבנה שטובת הילד היא מעל הכל, ושיש לעשות הכל כדי להבטיח את שלומו ואושרו.
מהי הורות משותפת או אחריות הורית משותפת?
המושגים "אחריות הורית משותפת" ו"הורות משותפת" מבטאים תפיסה מהותית חדשה ביחס ליחסי הורים וילדים לאחר גירושין. הם מדגישים את החובה החוקית והמוסרית של שני ההורים לקחת חלק פעיל ומשמעותי בגידול ילדיהם, גם כאשר הם אינם חיים יחד. אחריות הורית משותפת אינה רק עניין של חלוקת זמן, אלא מחויבות עמוקה לשלום הילד, התפתחותו ורווחתו.
אחד המאפיינים המרכזיים של אחריות הורית משותפת הוא השוויון בזכויות ובחובות ההוריות. שני ההורים נתפסים כבעלי יכולת שווה לקבל החלטות חשובות הנוגעות לחיי הילד, כגון חינוך, בריאות, מקום מגורים ועוד. אין הורה אחד "חשוב" יותר מהשני, ושניהם צריכים להיות מעורבים בתהליך קבלת ההחלטות.
דגש נוסף באחריות הורית משותפת הוא על שיתוף פעולה ותיאום בין ההורים. הגישה החדשה מעודדת את ההורים לתקשר ביניהם בצורה מכבדת ויעילה, ולשתף פעולה בכל הנוגע לטיפול בילד. זה כולל תיאום לוחות זמנים, החלפת מידע רלוונטי, קיום פגישות משותפות עם אנשי מקצוע (כגון מורים או רופאים) ועוד. שיתוף פעולה זה חיוני כדי להבטיח שהילד יקבל את התמיכה והטיפול הטובים ביותר, ושהוא לא יהיה קורבן למאבקים בין הוריו.
קבלת החלטות משותפת היא מרכיב חיוני נוסף באחריות הורית משותפת. שני ההורים צריכים להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות בנושאים מהותיים הנוגעים לחיי הילד, ולנסות להגיע להסכמה. אם ההורים אינם מצליחים להגיע להסכמה, הם יכולים לפנות לבית המשפט או לגורם מקצועי אחר (כגון מגשר או יועץ משפחתי) כדי לקבל סיוע.
חשוב להבין כי אחריות הורית משותפת אינה תלויה במגורי הילד. לדוגמה, הורה אחד יכול לגור במרכז הארץ, וההורה השני יכול לגור בדרום, ועדיין שניהם מסוגלים לשתף פעולה ולקבל החלטות משמעותיות משותפות בנוגע לחינוך, בריאות ורווחתו של ילדם. המרחק הגיאוגרפי אינו מהווה מכשול לאחריות הורית משותפת, כל עוד ההורים מחויבים לתקשר ולשתף פעולה.
אחריות הורית משותפת אינה בהכרח אומרת חלוקה שווה של זמני השהות בין ההורים. ייתכן מצב שבו שני ההורים שותפים לקבלת החלטות הנוגעות לחינוך או לבריאותו של הקטין, כלומר יקיימו אחריות הורית משותפת על הקטין, אולם חלוקת זמני השהות בינם לבין הקטין (מה שנקרא בעבר "משמורת") לא תהיה שוויונית. חלוקת זמני השהות צריכה להיקבע בהתאם לצרכים של הילד, לנסיבות המשפחתיות וליכולתם של ההורים לשתף פעולה.
חלוקת זמני שהות אינה משמורת ואינה אחריות הורית
המעבר בשיח המשפטי מהמושג "משמורת משותפת" ל"הורות משותפת" מקבל משנה תוקף כאשר מדברים על חלוקת זמני השהות בין הקטין להוריו. חשוב להבין כי חלוקת זמני השהות אינה זהה למושג "משמורת", ואינה מבטאת בהכרח את מידת האחריות ההורית של כל אחד מההורים.
המושג המשפטי "חלוקת זמני שהות" מתייחס לחלוקת הזמן שבו הילד שוהה עם כל אחד מההורים. עיקרון מהותי זה בא להחליף את השיח מחלוקת משמורת לחלוקת זמני שהות בין ההורים לילדיהם, כאשר המטרה היא לאפשר לילד ליהנות מקשר יציב ומשמעותי עם שני ההורים. חלוקת זמני השהות יכולה להיות שוויונית, כאשר הילד מבלה זמן שווה עם כל אחד מההורים, או לא שוויונית, כאשר הילד מבלה יותר זמן עם הורה אחד מאשר עם השני.
חשוב להדגיש כי גם כאשר חלוקת זמני השהות אינה שוויונית, שני ההורים יכולים להמשיך לקיים אחריות הורית משותפת. ייתכן מצב שבו שני ההורים שותפים לקבלת החלטות הנוגעות לחינוך או לבריאותו של הקטין, כלומר יקיימו אחריות הורית משותפת על הקטין, אולם חלוקת זמני השהות בינם לבין הקטין (מה שנקרא בעבר "משמורת") לא תהיה שוויונית.
לדוגמה, ייתכן שהילד יגור בעיקר עם האם, אך האב ימשיך להיות מעורב באופן פעיל בחייו, לקחת חלק בקבלת החלטות חשובות, להשתתף בפעילויות בית ספריות, ועוד. במקרה כזה, שני ההורים מקיימים אחריות הורית משותפת, למרות שזמני השהות אינם שווים.
ההבחנה בין חלוקת זמני שהות לאחריות הורית משותפת חשובה, מכיוון שהיא מאפשרת להתאים את ההסדרים המשפטיים לצרכים הספציפיים של כל משפחה. אין מודל אחד שמתאים לכולם, ולכן חשוב להתמקד בטובת הילד וליצור הסדרים שיאפשרו לו ליהנות מקשר יציב ואוהב עם שני הוריו, תוך התחשבות בנסיבות הייחודיות של המשפחה.
הגישה החדשה מעודדת את ההורים להתמקד בצרכים של הילד, ולא במאבקי כוח או רגשות טינה. היא שואפת להבטיח שהילד ימשיך ליהנות מקשר יציב ואוהב עם שני הוריו, גם כאשר הם אינם חיים יחד עוד. חלוקת זמני השהות היא רק כלי אחד להשגת מטרה זו, ויש להתאים אותה לצרכים של הילד ולנסיבות המשפחתיות.
בסופו של דבר, המטרה היא ליצור מציאות בה שני ההורים ממשיכים למלא תפקיד פעיל ומשמעותי בחיי ילדיהם, תוך שיתוף פעולה ותיאום ביניהם. הגישה החדשה מעודדת את ההורים להתמקד בצרכים של הילד, ולא במאבקי כוח או רגשות טינה. היא שואפת להבטיח שהילד ימשיך ליהנות מקשר יציב ואוהב עם שני הוריו, גם כאשר הם אינם חיים יחד עוד.
מהם הגורמים המשפיעים על חלוקת זמני שהות?
חלוקת זמני השהות בין הורים גרושים או פרודים אינה נעשית באופן שרירותי, אלא מושפעת ממגוון גורמים שמטרתם להבטיח את טובת הילד. בתי המשפט וגורמי הרווחה בוחנים בקפידה את הנסיבות הייחודיות של כל מקרה, תוך התחשבות בצרכים של הילד ובמסוגלות ההורית של כל אחד מההורים.
גיל הילד וצרכיו ההתפתחותיים: גיל הילד הוא גורם משמעותי המשפיע על חלוקת זמני השהות. ילדים צעירים מאוד, לדוגמה, זקוקים ליציבות ולשגרה קבועה, ולכן ייתכן שיהיה עדיף עבורם לשהות בעיקר עם הורה אחד, תוך שמירה על קשר רציף עם ההורה השני. ילדים גדולים יותר, לעומת זאת, עשויים להיות מסוגלים להתמודד עם מעברים תכופים יותר בין בתי ההורים. בנוסף, יש להתחשב בצרכים ההתפתחותיים של הילד, כגון צורך במסגרת חינוכית קבועה, פעילויות חברתיות, ועוד.
קרבת מגורי ההורים: קרבת מגורי ההורים היא גורם חשוב נוסף המשפיע על חלוקת זמני השהות. כאשר ההורים גרים בקרבת מקום זה לזה, קל יותר לילד לעבור בין בתי ההורים, להשתתף בפעילויות חברתיות, ולשמור על קשר רציף עם שני ההורים. כאשר ההורים גרים במרחק רב זה מזה, יש צורך למצוא פתרונות יצירתיים כדי לאפשר לילד ליהנות מקשר יציב ומשמעותי עם שני ההורים.
נכונות ההורים לשיתוף פעולה: נכונות ההורים לשתף פעולה היא גורם קריטי להצלחת חלוקת זמני השהות. כאשר ההורים מסוגלים לתקשר ביניהם בצורה מכבדת ויעילה, ולשתף פעולה בכל הנוגע לטיפול בילד, קל יותר ליצור הסדרים שיאפשרו לילד ליהנות מקשר יציב ואוהב עם שני הוריו. כאשר ההורים נמצאים בסכסוך מתמיד, קשה יותר ליצור הסדרים שיטיבו עם הילד.
מהי ההשפעה החברתית והמשפטית?
השינוי המושגי מ"משמורת" ל"אחריות הורית" ו"חלוקת זמני שהות" אינו רק שינוי טרמינולוגי גרידא, אלא מהווה מהפכה חברתית ומשפטית של ממש. הוא מסמן מעבר מתפיסה מסורתית שלפיה הורה אחד הוא המשמורן העיקרי, לתפיסה מודרנית יותר המדגישה את חשיבות מעורבותם של שני ההורים בחיי הילד.
המהפכה הזו שמה את טובת הילד במרכז, ומעודדת שיתוף פעולה בין ההורים בניסיון להפחית את הקונפליקט ואף להפרידו מטובתו של הקטין. הגישה החדשה מכירה בכך שילדים גדלים בצורה הטובה ביותר כאשר הם מקבלים תמיכה ואהבה משני הוריהם, ולכן יש לעשות הכל כדי להבטיח ששני ההורים ימשיכו למלא תפקיד פעיל בחיי הילד, גם לאחר הגירושין.
אולם, חשוב להכיר בכך שהשינוי אינו חף מאתגרים. לעיתים, המאבקים בין ההורים עלולים להסתו לכיוון חלוקת זמני השהות, ובכך לא להצליח לגמרי לפתור בעיה סבוכה ומורכבת זו. המאבקים בין ההורים על גבו של הקטין ממשיכים להתנהל בין כותלי בית המשפט, כאשר במקום להשתמש במושג "משמורת", עוברים עורכי הדין והצדדים להשתמש במושג "חלוקת זמני שהות", בעודם פועלים – לעיתים בצדק ולעיתים שלא – לצמצום זמני השהות של ההורה האחר עם ילדיהם המשותפים.
למרות האתגרים, השינוי המושגי הוא בעל השפעה חיובית על החברה והמשפט. הוא מעודד את ההורים להתמקד בצרכים של הילד, ולא במאבקי כוח או רגשות טינה. הוא מחזק את ההכרה בחשיבות מעורבותם של שני ההורים בחיי הילד, ומקדם שיתוף פעולה ותיאום ביניהם.
בסופו של דבר, המהפכה החברתית והמשפטית הזו שואפת ליצור מציאות בה ילדים להורים גרושים או פרודים ימשיכו ליהנות מקשר יציב ואוהב עם שני הוריהם, ויוכלו לגדול בסביבה תומכת ומעודדת.
השינוי המשמעותי בשיח המשפטי והחברתי בישראל, אשר הרחיק את המושג "משמורת משותפת", ובמקומו קידם את המושגים "אחריות הורית" ו"חלוקת זמני שהות", מהווה התקדמות חשובה בתחום דיני המשפחה. מעבר זה משקף הכרה גוברת בחשיבות מעורבותם הפעילה של שני ההורים בחיי ילדיהם, גם לאחר סיום קשר הנישואין או הזוגיות.
המיקוד החדש מושם על טובת הילד, ועל יצירת מציאות בה שני ההורים משתפים פעולה ותומכים זה בזה בגידול הילדים. חלוקת זמני השהות נועדה לאפשר לילד ליהנות מקשר יציב ומשמעותי עם שני הוריו, תוך התחשבות בצרכיו הייחודיים ובנסיבות המשפחתיות.
המטרה הסופית היא להבטיח שהילדים יגדלו בסביבה תומכת ואוהבת, בה שני ההורים ממלאים תפקיד פעיל ומשמעותי בחייהם.
דלג לתוכן
