מדריך עדכני ומעשי לשנת 2025 ליצירת טבלת הסדרי ראיה ולקביעת זמני שהות, תוך שימת דגש על טובת הילד, יציבות יום-יומית ושיתוף פעולה בין-הורי.
טבלת הסדרי ראיה מהווה כלי מרכזי בחלוקת זמני השהות בין ההורים. בנוסף, היא מסייעת לקבוע שהות הסדרי ברורה ומוסכמת בין ההורים.
הורות לאחר פרידה מחייבת תכנון מדויק של הסדרי ראייה וזמני שהות. טבלת הסדרי ראייה מיטבית מונעת מחלוקות, שומרת על רצף חינוכי ורגשי, ומאפשרת לכל אחד מההורים לדעת מה צפוי ומתי. את חלוקת זמני השהות ניתן לקבוע בהסכמה או בהחלטה שיפוטית, כאשר עקרון-העל הוא טובת הילד. טבלת הסדרי ראייה מסייעת להפחית מחלוקות בין הצדדים ולשקף את ההסכמות או ההחלטות המשפטיות. בהמשך תמצאו מסגרת משפטית תמציתית, כללי תכנון, וטבלה לדוגמה.
זמני השהות מהווים את ליבת הקשר היומיומי בין הילד לכל אחד מהוריו. הם כוללים איסוף, החזרה, לינות, חגים וחופשות, וכן כללי תקשורת בימים ללא מפגש. ככל שההגדרה ברורה יותר, כך קטן הסיכוי למחלוקות, גדלה הוודאות, ונבנה אמון הדדי לאורך זמן.
הדרך המועדפת היא הסכמה: ההורים משרטטים יחד טבלת הסדרי ראיה ותנאי גמישות. כאשר אין הסכמה, ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני (בכפוף לסמכות), והערכאה תקבע זמני שהות בהתאם לנסיבות ולחוות דעת מקצועיות. בשני המסלולים מומלץ לעגן את ההבנות במסמך משפטי ברור ובר-אכיפה. גם אם לא מושגת הסכמה בין ההורים, ניתן לפנות לערכאה שיפוטית שתכריע בסוגיה.
הסדרי שהות טובים מתייחסים לשגרה, לסופי שבוע, לחגים ולחופשות באופן מובנה. רצוי לכלול מנגנונים לטיפול בחריגות—כגון איחור, מחלה או אירוע מסגרת—כדי למנוע “וואקום” ולהבטיח שימור קשר רציף ואיכותי עם שני ההורים.
הוגנות נבחנת לפי התוצאה: האם הילד נהנה מזמינות הורית אמיתית, רצף טיפולי ותיאום עם המסגרת החינוכית. טובת הילד מחייבת לשקלל גיל, מצב רגשי, מרחקי נסיעה, זמינות ההורים, דפוס התקשרות והרגלי שינה. ככל שהילד צעיר יותר—נדרשת עדינות יתר בתכנון תדירות המעברים.
הסדרים ברורים מצמצמים חיכוך וממזערים מסרים שליליים. טבלה אחידה ומוכרת לכולם מסייעת לילד להבין היכן ישהה בכל יום ושומרת על תחושת בית בשני הבתים. שמירה על תחושת של בית אצל כל אחד מההורים תורמת ליציבות הרגשית של הילד.
כאשר ההורים חלוקים, בית המשפט מכריע בהתאם לטובת הילד ולראיות: תסקירי רווחה, חוות דעת מקצועיות, צרכי הילד, ויכולת ההורים לקיים שיתוף פעולה. ההכרעות מתקבלות בסופו של דבר בהחלטה של בית המשפט.
בהסכמה—באמצעות הסכם הורות/גירושין המאושר וניתן לאכיפה. בהיעדר הסכמה—בפסק דין או החלטה זמנית עד להכרעה. פסק דין הוא החלטה שיפוטית מחייבת של בית המשפט, הקובעת את זמני השהות והמשמורת בין ההורים.
האיזון אינו בהכרח מתמטי, אך עליו לשקף קשר משמעותי עם שני ההורים, נגישות למסגרות ותיאום הורי.
הסמכות נקבעת לפי הדין: בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בענייני הורות; בית הדין הרבני מוסמך כאשר התקיימו תנאי סמכות כדין ובהסכמה מתאימה.
חזקת הגיל הרך היא עיקרון משפטי ותיק, לפיו ילדים עד גיל 6 יימצאו במשמורת האם, אלא אם קיימות נסיבות חריגות. בעבר, עיקרון זה השפיע רבות על קביעת הסדרי ראיה וזמני שהות, והוביל לכך שרוב הילדים בגיל הרך שהו בעיקר אצל האם, בעוד לאב נקבעו הסדרי ראיה מצומצמים. בשנים האחרונות, גישת בתי המשפט השתנתה: כיום, הדגש הוא על אחריות הורית משותפת, חלוקת זמני שהות שוויונית, ושמירה על קשר משמעותי עם שני ההורים, גם בגיל הרך. בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו, תוך התמקדות בטובת הילד, מסוגלות ההורים, והצרכים ההתפתחותיים של הילד. המשמעות היא שגם בגיל הרך, הסדרי ראיה וזמני שהות יכולים להיות גמישים ומותאמים, ולא בהכרח כפופים לחזקה המסורתית. כך, טובת הילד עומדת במרכז, והסדרי השהות נקבעים בהתאם לנסיבות המשפחתיות, תוך עידוד אחריות הורית משותפת.
בעת ניסוח הסכם גירושין או הסכם הורות, מומלץ להתייחס מראש למצבים עתידיים שעשויים להשפיע על הסדרי השהות והראיה. לדוגמה, מעבר דירה לעיר אחרת, מעבר לחו”ל, שינוי מקום עבודה, או נסיעות ממושכות. ניתן להגדיר “מעגל מגורים”—רדיוס גאוגרפי מוסכם שבו יתגוררו ההורים, ולקבוע מנגנונים ברורים למקרה של שינוי מקום מגורים.
בנוסף, חשוב להסדיר מראש את נושא החופשות, היציאות לחו”ל, והביטחונות להחזרת הילדים מחופשה. התייחסות מוקדמת לנושאים אלו מסייעת למנוע מחלוקות עתידיות, מעניקה יציבות לילדים, ומאפשרת גמישות תפעולית לכל אחד מההורים.
לינת הילד אצל שני ההורים היא מרכיב מרכזי בהסדרי ראיה ובחלוקת זמני השהות. כאשר הילד ישן לסירוגין אצל כל אחד מההורים, הוא זוכה להרגיש “בבית” בשני המקומות, לבנות שגרה יומיומית עם שני ההורים, ולחוות אחריות הורית מלאה מכל אחד מהם.
לינה בשני הבתים תורמת להתפתחות רגשית מאוזנת, מחזקת את תחושת הביטחון של הילד, ומאפשרת לשני ההורים להיות שותפים פעילים בכל תחומי החיים רק בבילויים, אלא גם בשגרה, בלימודים ובטיפול היומיומי.
עם זאת, חשוב להתאים את הסדרי הלינה לגיל הילד, לצרכיו האישיים ולנסיבות המשפחתיות, ולוודא שהמעברים בין הבתים נעשים בצורה רגועה ותומכת. כך, הסדרי הלינה תורמים לקשר הדוק עם שני ההורים ולתחושת שייכות מלאה.
בכתיבה מדויקת, בהגשת בקשות מתאימות ובניהול מו”מ ממוקד. לעו"ד מנוסה בגישור ובדיני משפחה תרומה רבה להצלחת התהליך הודות לניסיון, למיומנויות ניהול-קונפליקט ולשליטה בכלים משפטיים ותפעוליים הרלוונטיים לזמני שהות, הסדרי ראייה וחלוקת זמני השהות.
הסדרי ראיה ושהות אינם אחידים, ולעיתים נדרשת התאמה למצבים מיוחדים:
בכל מקרה, הסדרי השהות והראיה מותאמים לנסיבות האישיות, תוך שמירה על טובת הילד והקשר המשפחתי.
הטבלה להלן ניתנת להתאמה אישית, וכוללת גם את הביטוי המקובל “כל סוף שבוע שני”, כך שניתן לקבוע זמני שהות עם הילדים כך שכל הורה יקבל את הילדים בכל סוף שבוע שני, בהתאם להסכמות בין ההורים.
חלוקת זמני השהות בטבלה מבוססת על עיקרון 'וכל סוף שבוע שני', כלומר כל הורה מבלה עם הילדים בכל סוף שבוע שני. עיקרון זה מאפשר חלוקה שוויונית של זמני השהות, החופשות והחגים בין ההורים, ומסייע לשמור על יציבות וסדר עבור הילדים.
| יום | שבוע א' | שבוע ב' |
|---|---|---|
| ראשון | הורה ב' | הורה א' |
| שני | הורה א' | הורה ב' |
| שלישי | הורה ב' | הורה א' |
| רביעי | הורה א' | הורה ב' |
| חמישי | הורה ב' | הורה א' |
| שישי | הורה א' | הורה ב' |
| שבת | הורה א' | הורה ב' |
חוגים או חופשות: חלוקה סימטרית לסירוגין (למשל, פסח/ראש השנה מתחלפים מדי שנה), כאשר ניתן לקבוע חלוקת זמני שהות של הילדים בין ההורים גם לפי העדפות של האם או של כל אחד מההורים.
חריגות ואיחורים: הודעה הדדית 48 שעות מראש; השלמה בתוך 30 ימים. במקרים של שינוי מקום מגורים או אילוצים, ניתן לקחת את הילדים או להחזירם בהתאם להסדרי השהות הסדרי שנקבעו.
תקשורת בימים ללא מפגש: שיחת וידאו קבועה (10–15 דקות) בשעה מוסכמת, כדי לשמור על קשר רציף במסגרת זמני השהות עם הילדים.
חלוקת זמני שהות של הילדים עם כל אחד מההורים חשובה ליציבותם, ומותאמת לצרכים של כל משפחה ושל כל אחד מההורים והילדים.
קביעת זמני שהות של הילדים בצורה ברורה מסייעת במניעת מחלוקות, ומדגישה את אחריות של ההורה בזמני השהות ואתהחשיבות של שיתוף פעולה של ההורים לטובת טובת הילדים.
חלוקת הזמנים יכולה להשתנות לפי הצרכים של כל אחד, תוך התחשבות במאפיינים האישיים של כל משפחה ושל כל אחד מההורים והילדים.
יישום הסדרי ראיה וזמני שהות בפועל עשוי להיתקל באתגרים: שינויים בלוחות זמנים, מחלות, קונפליקטים בין ההורים, או סירוב של הילד לשהות אצל אחד ההורים.
לעיתים מתעוררות מחלוקות סביב איסופים, החזרות, או חלוקת חגים. הפתרון טמון בתקשורת פתוחה, גמישות, ושימוש במנגנונים שנקבעו מראש בהסכם—כגון השלמות, גישור, או פנייה ליחידת סיוע. במקרים מורכבים, ניתן להיעזר בעורך דין לענייני משפחה או לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, כדי לעדכן את ההסדרים. חשוב לזכור שטובת הילד היא המצפן, ושמירה על שגרה יציבה, יחס מכבד ושיתוף פעולה בין ההורים תורמים להצלחת הסדרי הראיה והשהות לאורך זמן.
המסגרת המשפטית בישראל להסדרי שהות והסדרי ראיה מבוססת בראש ובראשונה על חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962.
חוק זה קובע כי שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם, גם לאחר גירושין או פרידה. כאשר בני הזוג נפרדים, ניתן לקבוע את זמני השהות של הילדים עם כל אחד מההורים בהסכמה, במסגרת הסכם גירושין, או על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, בהתאם לסמכות.
במקרים בהם אין הסכמה בין ההורים, בית המשפט בוחן את טובת הילד, שומע חוות דעת מקצועיות, ומכריע כיצד תתבצע חלוקת זמני השהות של הילדים עם כל אחד מההורים.
הפסיקה המודרנית מדגישה את החשיבות של קשר רציף ומשמעותי עם שני ההורים, ומעודדת חלוקת זמני שהות שוויונית ככל הניתן, תוך התאמה לנסיבות המשפחתיות. הסדרי שהות והסדרי ראיה שנקבעים על ידי בית המשפט או בהסכם גירושין, מקבלים תוקף של פסק דין וניתנים לאכיפה בבית המשפט לענייני משפחה.
החוק הישראלי רואה בזכותו של הילד לשמור על קשר עם שני ההורים ערך מרכזי, גם לאחר גירושין או פרידה. הסדרי שהות שנקבעים על ידי בית המשפט או בהסכם, נועדו להבטיח שהילדים ימשיכו ליהנות מהקשר עם כל אחד מההורים, ושההורים ימשיכו למלא את אחריותם ההורית.
האחריות ההורית המשותפת מחייבת את שני ההורים לשתף פעולה בהחלטות הנוגעות לילדיהם, ולפעול לטובת הילד בכל הנוגע לחלוקת זמני השהות, חינוך, בריאות ורווחה.
בית המשפט שם דגש על כך שהסדרי השהות יאפשרו לילד לשמור על קשר הדוק עם שני ההורים, ושההסדרים יתאימו לצרכיו האישיים של הילד.
בכך, החוק והפסיקה מבטיחים שמירה על טובת הילד, לצד שמירה על זכויות ההורים והמשכיות הקשר של הקטין עם שני ההורים.
הסדרי ראיה וחלוקת זמני השהות של הילדים עם כל אחד מההורים משפיעים באופן ישיר על הדינמיקה המשפחתית לאחר גירושין או פרידה. כאשר הסדרי ראיה נקבעים מתוך ראייה של טובת הילד, ומתוך מטרה לאפשר קשר רציף ומשמעותי עם שני ההורים, הילדים חווים יציבות, ביטחון רגשי והמשכיות של שגרה.
הסדרי ראיה מותאמים מסייעים לילד להתמודד עם השינוי המשפחתי, לשמור על תחושת שייכות לשני הבתים, ולבנות מערכת יחסים בריאה עם כל אחד מההורים.
לעומת זאת, כאשר הסדרי השהות אינם מתחשבים בצרכי הילד או אינם מאפשרים קשר מספק עם שני ההורים, עלולים להיווצר קשיים רגשיים, תחושת חוסר יציבות, ואף פגיעה בהתפתחות החברתית והלימודית של הילד.
לכן, חשוב לקבוע הסדרי ראיה וחלוקת זמני שהות שיתנו מענה לצרכים של הילדים, יאפשרו שיתוף פעולה בין ההורים, וישמרו על טובת הילד במרכז.
הסדרי ראיה נכונים תורמים לא רק לילד, אלא גם ליחסים בין ההורים ולתחושת הרוגע והביטחון של כל בני המשפחה.
לא בהכרח; המבחן הוא טובת הילד ויישומיות בפועל.
פנייה ליחידת סיוע/גישור; רק אם אין פתרון—בקשה מסודרת לערכאה.
מציינים במפורש מי אחראי להגעה/תשלום/ציוד ובאיזה ימים.
מקובל לשלבו עם לפחות שני ימי אמצע-שבוע (לעיתים כולל לינה) כדי לשמור על רצף.
רוצים טבלת הסדרי ראייה מדויקת ומותאמת אישית, סיוע בעריכת הסכם או בהגשת תביעה? פנו לעו״ד אמיר כהן לייעוץ ממוקד, ליווי בניהול מו״מ וכתיבה משפטית מדויקת—הכול מתוך מחויבות לטובת הילד ולהפחתת הקונפליקט.
המידע במאמר הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ומומלץ לקבל ייעוץ פרטני מעורך/ת דין מוסמך/ת.
פנו אלינו לקבלת ייעוץ ראשוני וליווי מקצועי בהליכי גירושין וסכסוכי משפחה. המשרד שלנו מתמחה במתן מענה מקצועי, אישי ודיסקרטי לכל לקוח.
