כשזוג מחליט להיפרד, הילדים מוצאים את עצמם באמצע שינוי שהם לא ביקשו ולא בחרו. פתאום יש שני בתים, מזוודה שעוברת הלוך ושוב, ושגרה שהתפרקה לרסיסים. כמו שהיו רגילים לארוחת ערב משפחתית אחת, עכשיו יש שתי ארוחות נפרדות. אני רואה את זה כל יום במשרד – הורים שמנסים לעשות את הדבר הנכון, אבל לא תמיד יודעים בדיוק איך.
המאמר הזה נולד מתוך מאות שיחות עם הורים שעוברים גירושין. הוא לא מלא בתיאוריות, אלא במה שבאמת עובד בפועל: איך שומרים על הילדים בתקופה הכי קשה, איך מחלקים זמנים בצורה שלא שוברת את כולם, ואיך ממשיכים להיות הורים טובים גם כשהחיים הזוגיים התפרקו.
הורים גרושים – הילדים שלנו לא טיפשים. הם מרגישים הכול – את המתח, את השתיקות, את השינויים. יש ילדים שמתחילים לשאול שאלות, ויש כאלה שנסגרים לתוכם. חלקם מרגישים אחראים (למרות שהם ממש לא), אחרים כועסים או מבולבלים.
מחקרים מראים משהו מעניין: לא הגירושין עצמם הם מה שפוגע בילדים הכי חזק, אלא האופן שבו ההורים מתנהלים אחרי. ילד שרואה שני הורים שממשיכים לתקשר בכבוד, לא מדברים אחד על השני, ושומרים על שגרה יציבה – יכול לצאת מזה בסדר גמור.
זה הדבר הכי קשה: לנהל את הכאב האישי שלכם, ובו זמנית להישאר הורים טובים. אבל זה בדיוק מה שהילדים צריכים עכשיו. הם לא צריכים הורים מושלמים – הם צריכים הורים שנמצאים, זמינים, ושומרים על איזשהו סדר בכאוס.
להויות הורים טובים ל-לילדים גרושים אומר להמשיך לקחת החלטות יחד (גם כשאתם לא יכולים להסתכל אחד על השני), להציב גבולות ברורים (גם כשמתחשק לפנק אותם כי רע לכם על המצב), ולהיות עקביים. אין בושה להיעזר במשפחה, בחברים, או באנשי מקצוע – זה בדיוק הזמן לבקש תמיכה.
אחד הדברים הכי חשובים: כהורים ל-ילדים גרושים זה מה שהם צריכים לשמוע ממכם, בפירוש, שהפרידה היא החלטה שלכם כמבוגרים. לא בגלל משהו שהם עשו או לא עשו. לא בגלל שהיו שובבים או לא מספיק טובים.
ילדים נוטים להאשים את עצמם. זה טבע אנושי. אז צריך להגיד להם את זה פעם, פעמיים, עשר פעמים – עד שהם יבינו. "זו החלטה של אבא ואמא. אתה לא אשם. אנחנו עדיין ההורים שלך, ותמיד נהיה כאן בשבילך." כאן אין מדובר באשמה של הילד, והוא צריך לדעת את זה בבירור.
יש נטייה טבעית לפנק ילדים להורים גרושים אחרי הפרידה. להרים להם כל "לא" ל"כן", להתפשר על דברים שבדרך כלל לא היינו מתפשרים עליהם. זה מובן, אבל זה לא עושה להם טוב.
ילדים להורים גרושים זקוקים למסגרת כמו כל הילדים. במיוחד עכשיו, כשהמסגרת הכי גדולה – המשפחה – השתנתה. אז צריך להקשיב להם, להבין מה הם מרגישים, לחבק כשהם בוכים – אבל גם להגיד "לא" כשצריך, לשמור על שעות השינה, על שיעורי הבית, על הכללים של הבית.
סגנון הורות שמשלב חום עם כללים ברורים – זה מה שנותן לילדים תחושת ביטחון. הם יודעים שיש מישהו מבוגר אחראי, שדברים לא יצאו משליטה, ושיש על מה לסמוך.
טוב, בואו נהיה כנים: לשתף פעולה עם מישהו שאתם בקושי יכולים לדבר איתו – זה לא פשוט. אבל הילדים לא צריכים לדעת את זה. מה שהם כן צריכים לראות זה שני הורים שמדברים (גם אם זה רק בוואטסאפ עניינים), מעדכנים אחד את השני, ושומרים על חזית יחסית אחידה.
לא צריך להיות חברים. צריך להיות שותפים עסקיים – בעסק הכי חשוב שיש: גידול הילדים. זה אומר לעדכן על מבחנים, על מחלות, על שינויים בשגרה. זה אומר להתייעץ לפני החלטות גדולות. וזה בטח אומר לא לדבר רע אחד על השני מול הילדים.
בואו נודה באמת: גם כשהייתם ביחד, היו לכם חילוקי דעות על חינוך. אחד יותר פרמיסיבי, השני יותר נוקשה. עכשיו שאתם בנפרד, השוני הזה הולך להיות בולט יותר. כל אחד מההורים מביא איתו את הסגנון שלו, ואין סיבה למלחמות על זה.
ויש בשורה טובה: זה בסדר. ילדים יכולים להבין שיש כללים שונים בבתים שונים. כמו שבבית אחד נהוג לאכול יחד, ובשני כל אחד אוכל בזמנו. בבית של אמא אוכלים ארוחת ערב בשש, בבית של אבא בשבע. בבית אחד יש יותר מסכים, בשני פחות. כל עוד אין פער ענק בדברים המהותיים – ילדים מסתגלים.
מה שלא עובד זה מלחמות על הדברים הקטנים. הילד שומע שני ההורים רבים על איזה חולצה הוא ילבש או איזו חטיף הוא יאכל – והוא מרגיש שהוא הבעיה. אז צריך לשחרר קצת, לכבד את הסגנון של ההורה השני, ולהתמקד בדברים שבאמת חשובים.
אין נוסחה אחת שמתאימה לכולם. משפחה אחת מחלקת שבוע-שבוע, משפחה אחרת עושה ימים קבועים בשבוע, ויש כאלה שמסדרים את זה אחרת לגמרי. מה שכן יש זה עקרונות שחשוב לדעת:
התאימו את החלוקה לגיל הילדים. תינוק לא יכול שבוע בלי אמא, תיכוניסט צריך להישאר קרוב לחברים שלו. כל אחד מבני המשפחה, במיוחד בני גילאים שונים, זקוק להסדר שמתאים לו.
שמרו על עקביות. הילדים צריכים לדעת מראש מתי הם איפה. פתעונות זה לא כיף כשמדובר במקום המגורים שלך.
היו גמישים במידת הצורך, אבל לא יותר מדי. אם יש אירוע משפחתי או משהו מיוחד – בטח. אבל לשנות כל שבוע את ההסדר זה רק מבלבל.
יום ראשון אחר הצהריים, תיק ארוז, נסיעה מבית אחד לשני. זה יכול להיות מתיש לילדים. הם עוזבים הורה אחד, מתגעגעים אליו, ומגיעים להורה השני עם מיקס של רגשות.
איך הופכים את זה לקל יותר?
תאמו את המעברים מראש ושמרו על אותה שעה ככל האפשר.
תנו לילדים להביא איתם דברים שחשובים להם – בובה, שמיכה, ספר אהוב. זה עוזר להם להרגיש שהם "בבית" גם במקום החדש.
אל תעשו מהמעבר קרב. אם יש מתחים ביניכם – תפתרו אותם בפרטי, לא מול הילדים.
חגים זה זמן של מסורות, של משפחה ביחד, של זכרונות. ואז באים הגירושין ומשנים את הכול. הילדים שלכם רוצים לחגוג עם שניכם, ולא תמיד זה אפשרי.
התכננו את זה מראש. אל תחכו לערב החג כדי להתווכח מי מקבל אותם.
חלקו בצדק – שנה אחת אצל אחד, שנה אחרת אצל השני. או חלקו את החג עצמו לשניים.
תנו לילדים להרגיש את החג גם אם הם לא איתכם. שלחו להם תמונה, התקשרו, תנו להם לדעת שאתם חושבים עליהם.
החיים לא עומדים במקום. יש עבודה חדשה, מעבר דירה, שינוי בצרכים של הילדים. לפעמים צריך לשנות את ההסדרים. לאחרונה אני רואה יותר ויותר משפחות שמסתגלות למצבים חדשים – הורה גרוש שמתחיל עבודה חדשה, או ילדים שגדלים ורוצים שינוי בהסדרים.
איך עושים את זה בלי לזעזע את הילדים?
הכינו אותם מראש. הסבירו להם למה צריך את השינוי, בשפה שמתאימה לגילם.
תנו להם זמן להסתגל. אל תשנו הכול בבת אחת.
הקשיבו למה שהם מרגישים לגבי השינוי. הם לא צריכים להחליט, אבל הם כן צריכים להיות נשמעים.
יש ילדים שיספרו לכם בדיוק מה עובר עליהם. ויש כאלה שישמרו הכול בפנים. אבל רוב הילדים מרגישים משהו מהדברים האלה:
עצב על המשפחה שהייתה. גם אם הייתה הרבה מריבות, זו עדיין המשפחה שלהם.
פחד מהלא נודע. מה יהיה עכשיו? איפה אני אגור? האם אבא/אמא יהיו בסדר?
כעס, לפעמים על אחד ההורים, לפעמים על שניהם, לפעמים על המצב.
אשמה, כי ילדים נוטים לחשוב שהם אלה שגרמו לזה (גם אם זה לא נכון).
בדידות, תחושה שאף אחד לא באמת מבין אותם.
התפקיד שלכם כהורים זה לתת מקום לכל הרגשות האלה. לא לתקן אותם, לא להגיד "אל תרגיש ככה" – אלא פשוט להקשיב ולהיות שם.
בתוך כל השינויים שמביאים איתם גירושין, יש דבר אחד שהוא הבסיס לכל השאר – התמיכה הנפשית. מדובר לא רק בהקשבה או חיבוק, אלא ביצירת מרחב שבו הילדים מרגישים בטוחים לדבר על מה שעובר עליהם, בלי לחשוש שישפטו אותם או ינסו “לתקן” אותם מיד. בין כל ההסדרים, הלו”זים והמעברים, היא זו שמאפשרת לילדים לעבד את הרגשות, להבין את עצמם, ולהמשיך הלאה עם תחושת ערך עצמי.
תמיכה נפשית אמיתית מתחילה בבית – בשיחה פתוחה, בשאלה פשוטה של “איך אתה מרגיש היום?”, בהקשבה אמיתית גם כשקשה לשמוע. אבל לפעמים, במיוחד כשמדובר בילדים שמתקשים לבטא את עצמם, או כשאתם רואים שינוי קיצוני בהתנהגות, חשוב לדעת שאין בושה לפנות לעזרה מקצועית. פסיכולוג ילדים, יועץ חינוכי או מטפל רגשי – כל אחד מהם יכול לעזור לילדים למצוא מילים למה שמתחולל בפנים, ולבנות כלים להתמודדות.
הדבר החשוב ביותר הוא לא להישאר לבד עם זה. גם אתם, כהורים, צריכים תמיכה נפשית – כדי שתוכלו להמשיך להיות עוגן רגשי עבור הילדים שלכם. אל תחששו לשתף חברים, משפחה, או לפנות בעצמכם לאיש מקצוע. בסופו של דבר, כשאתם דואגים לעצמכם, אתם דואגים גם לילדים.
זכרו: תמיכה נפשית היא לא מותרות, היא צורך בסיסי – במיוחד בתקופה שבה כל אחד מבני המשפחה עובר טלטלה. לפעמים, דווקא השיחה הקטנה, החיבוק, או הפנייה לאיש מקצוע – הם אלה שעושים את ההבדל בין ילד שמרגיש לבד, לבין ילד שמרגיש שיש לו על מי לסמוך.
מעבר לצד הרגשי, גירושין כוללים גם היבטים משפטיים שצריך לדעת עליהם. בחיי המשפט של משפחה גרושה, ישנם מספר נושאים מרכזיים שצריכים להיות מוסדרים:
מזונות ילדים. כל הורה צריך לתרום לפרנסת הילדים. מדובר על חובה חוקית שמבטיחה את רווחתם הכלכלית של הילדים, ללא קשר למצב היחסים בין ההורים.
הסדרי שהות. חשוב להגיע להסכמה ברורה על מספר ימי השהות, חלוקת החגים, והזמן שכל ילד יבלה עם כל הורה. הסדר טוב הוא כזה שמתחשב בטובת הילדים ומאפשר להם לשמור על קשר הדוק עם שני ההורים. ההסדרים המשפטיים צריכים לקחת בחשבון את טובת כל בני המשפחה, במיוחד בני הגילאים הצעירים, כדי להבטיח את התפתחותם התקינה.
חשוב להיעזר בעורך דין מנוסה שיסייע לכם לנווט את התהליך המשפטי ויוודא שהזכויות שלכם ושל הילדים מוגנות. אתם מוזמנים להתייעץ עם אנשי מקצוע כדי להבין את המשמעויות המשפטיות של כל החלטה.
אחרי שנים של ליווי משפחות גרושות, אלה הדברים שעובדים:
1. דברו עם הילדים בגובה העיניים, בשפה פשוטה. לא צריך לספר להם הכול, אבל מה שכן אומרים צריך להיות אמיתי.
2. שמרו על אותם כללים בשני הבתים בדברים החשובים – שעות שינה, מסכים, דרך התנהגות.
3. תתקשרו אחד עם השני באדיבות, לפחות מול הילדים. לאחר מכן, לבד, אפשר לצעוק על הכרית.
4. אל תעשו מהילדים שליחים. "תגיד לאמא ש…" – לא. תגידו לה בעצמכם.
5. אל תחקרו אותם על מה קורה בבית השני. אם הם רוצים לספר – הם יספרו.
6. שמרו על השגרה שהייתה – אותו גן, אותו בית ספר, אותם חוגים. שינויים צריך למזער.
7. תנו להם לאהוב את ההורה השני בלי שהם ירגישו שזה בוגד בכם.
8. אם אתם רואים שהילד נסגר, עצוב מאוד, או שההתנהגות שלו משתנה בצורה דרמטית – פנו לעזרה מקצועית.
9. זכרו שאתם עדיין הורה גם כשהילד לא איתכם. אפשר להתקשר, לשלוח הודעה, להיות חלק מהחיים שלהם גם מרחוק.
10. תסלחו לעצמכם על הטעויות. לא תעשו את זה בצורה מושלמת, ואף אחד לא מצפה שתעשו.
גירושין זה אף פעם לא קל, ולילדים זה קשה פי כמה. אבל הנה מה שאני רואה שוב ושוב: ילדים חזקים. הם יודעים להסתגל, לגדול, ולצאת מזה עם חוסן – אם ההורים שלהם עוזרים להם בדרך.
אתם לא צריכים להיות זוג טוב כדי להיות הורים טובים. אתם צריכים לשים את הילדים במרכז, לשתף פעולה גם כשקשה, ולהמשיך להיות נוכחים בחיים שלהם. זה המתכון.
ואם לפעמים אתם מרגישים שאתם כושלים – תזכרו שעצם זה שאתם מנסים, שאתם קוראים מאמרים כאלה, שאתם מחפשים איך לעשות את זה נכון – זה כבר אומר שאתם הורים טובים. ממשיכים קדימה, צעד אחרי צעד.
פנו אלינו לקבלת ייעוץ ראשוני וליווי מקצועי בהליכי גירושין וסכסוכי משפחה. המשרד שלנו מתמחה במתן מענה מקצועי, אישי ודיסקרטי לכל לקוח.
עו״ד אמיר כהן, מייסד משרד “אמיר כהן – משרד עו״ד לענייני משפחה”, מומחה לדיני משפחה וירושה. יחס אישי ומקצועי בכל שלבי ההליך: גירושין, חלוקת רכוש, מזונות ילדים, הסדרי שהות, צוואות וירושות וייפוי כוח מתמשך. המשרד פועל באסטרטגיה מותאמת, בשיתוף פעולה מלא, להשגת תוצאות מיטביות — משלב הייעוץ ועד להכרעה בבית המשפט למשפחה/בבית הדין הרבני
